בדרך הביתה – חיה גלבוע


פסטיבל ישראל בנגב המערבי
יום שלישי, 22.7 בשעה 20:00
קיבוץ אורים
משך: 75 דקות
עלות: 50 ש"ח
בית.
שלוש אותיות רבות-משמעות שעברו טלטלה ענקית בשנתיים האחרונות. הבית הלאומי, האישי והנפשי שלנו השתנה. היסוד הבטוח והקבוע הזה התערער. ובכל זאת, לא מעט אנשים ״שבים הביתה״ – משדה הקרב, מהשבי, מהפינוי שנכפה עליהם. איך בכלל חוזרים הביתה?
באקט לימודי פרפורמטיבי ניפגש סביב שולחן גדול ונבקש ללמוד מהמקורות. נתמקד בשרשרת אגדות בתלמוד הבבלי אבל גם ״נפזול״ אל עבר המשנה, האיליאדה והאודיסיאה, ואל טקסטים עכשוויים מהתרבות המקומית. את הלימוד תנחה חיה גלבוע בשיתוף פעולה עם הצ׳לנית המוכשרת מאיה בלזיצמן, הזמרת והיוצרת אורית טשומה, השחקן והבובנאית מיטל רז ועוד מספר דמויות הקשורות בעבותות אל נושאים העולים מהלימוד.
זה לא שיעור ״רגיל״. זה גם לא מופע ״רגיל״. זה מעין היבריד אמנותי המבקש לגרות את האינטלקט, לפתוח את הלב, להצית את הדמיון, ולנסות לסמן לנו את השביל חזרה הביתה.
בהשתתפות: חיה גלבוע, מאיה בלזיצמן, אורית טשומה, מיטל רז, רעיה עדני, ליאת אצילי.
בשיתוף מועצה אזורית אשכול
אשכול זה הבית, והוא לא שלם בלעדיכם!
לרכישת כרטיסים:
אודות הפסטיבל
בכל שנה הפסטיבל מציע שורה של הצעות תרבותיות מרתקות ורב תחומיות. חלקן מגיעות מרחבי תבל וחלקן נוצרות כאן אצלנו בבית, מתוך הבנה עמוקה על האיכות הבלתי מתפשרת של שדה היצירה המקומי. פסטיבל ישראל הוא המקום לראות מגמות, תפיסות עולם יצירתיות, הלכי רוח הגותיים וביטויים אמנותיים יוצאי דופן.
לצד המצוינות האמנותית ודרכה מקדם הפסטיבל ערכים של הבנה, סובלנות ורב תרבותיות, ומהווה במה מקצועית למפגש ודיאלוג. למעלה מ-35,000 אישה ואיש מבקרים בפסטיבל מדי שנה ורבבות רבות נחשפות לאדוות העשייה שלו ברחבי הארץ.
לפסטיבל מודעות חברתית בגוהה וערכים חינוכיים, קהילתיים וסביבתיים. הפסטיבל חרט על דגלו את ערכי חופש הביטוי האמנותי לקידום מפגש, דיאלוג והכרת האחר באמצעות האמנות.
הפסטיבל נתמך על ידי משרד התרבות והספורט, עיריית ירושלים, הקרן לירושלים, שגרירויות וחברות עסקיות, והנו חבר בארגון הפסטיבלים האירופי (EFA) ובאיגוד פסטיבלי דרך המשי.
פסטיבל ישראל 2025: חלום על החלמה בתוך מציאות של מלחמה
עברה שנה מאז הפסטיבל הקודם והמציאות עדיין מורכבת, דואבת ובלתי נתפסת. שוב המונח ״פסטיבל״ צורב בפה ושאלות מהותיות לגבי תפקיד האמנות בימים אלה עולות וצפות.
השנה התפרשנו הרבה מעבר לירושלים. בשיתוף קהילות ויוצרים רבים אנחנו גאים להגיע למג׳דל שמס (ולפעול אומנותית במקום בו קרה האסון), בקריית שמונה (עיר שעד לא מזמן ובמשך יותר מידי זמן עמדה נטושה וכאובה), בקיבוץ כפר בלום ובדשא המוריק של מכללת תל חי. במקביל הפסטיבל יתקיים בדרום – באופקים, בקיבוץ אורים ובקיבוץ צאלים. לכל אחד מהאתרים הללו נבחר תוכן ייחודי התואם את רוח המקום ואת אשר הוא עבר.
הפסטיבל השנה נובע ממה שקורה סביבנו ובתוכנו. תכניו מציעים מבט נוסף – לפרקים דוקומנטרי, לעיתים פיוטי ומלא שאר רוח. מבט שמאפשר לכולנו להסתכל ישירות על המתחולל. לא להתיק מבט. לא לעצום עיניים.
אנחנו רוצים ליצור תמונה מרובדת, להבזיק מעט אור בתוך החושך, ולהוסיף קצת כחול לכל האדום שמסביב. לעצור לכמה רגעים את המחשבות המיידיות, ולאפשר למשהו אחר להיכנס. זו ההצעה שלנו. הבקשה. הכוונה. התפילה. חלום על החלמה בתוך מציאות של מלחמה.
כאן זה הבית, והוא לא שלם עד שכל החטופים והחטופות לא ישובו.