מסלול באתרי התיירות בניר עם
את ההיסטוריה מי עושה?!
סיור מרתק בין תצפיות, פריחה ואתרי מורשת.
עונה מומלצת: כל השנה (בשלהי החורף פריחה מרשימה)
אזור / יישוב סמוך: קיבוץ ניר עם
דרגת קושי: קל
ילדים: מתאים לכל המשפחה.
משך הטיול: שעה (לא כולל ביקור באתרי תיירות בקיבוץ).
תיאור המסלול:
את מסלולנו נתחיל במוזיאון המים והביטחון לנגב, ניסע בכביש 34 עד צומת הכניסה לקיבוץ ניר עם, נפנה אל כביש הכניסה לקיבוץ ונמשיך בנסיעה לכיוון מערב, נחלוף בדרכנו על שער הכניסה לקיבוץ (לא להיכנס לקיבוץ) ונמשיך בנסיעה לאורך הגדר. לאחר כקילומטר נגיע לאתר .
המשורר נתן אלתרמן כתב "…לא פעם נחלקו דעות חכם ופתי: את ההיסטוריה מי עושה? למי יתרון?… יוברר עוד שאותה עשה האינסטלטור אשר כיוון צינור עם ברז למדבר."
כאן במקום הזה בדיוק היה ליבו של צינור המים לנגב. הצינור הונח בינואר 1947, כאשר הוא מנצל את מי האקוויפר של אזור גברעם – ניר עם. כל רעיון הובלת המים לנגב, הוא סיפור ארוך ומרתק, ששורשיו עוד ב 1939, בתוכנית שהגיש מהנדס המים – שמחה בלאס לסוכנות היהודית. הד לרעיון קודם ונועז הרבה יותר – של הובלת מים ממקורות הירדן להשקיית הנגב…בסתיו 1946 עלו לקרקע, בלילה אחד, אחת עשר נקודות יישוב חדשות, רובן בנגב. צריך היה למצוא פתרון מהיר ויעיל להובלת מים לכל הנקודות שבנגב. וכך תוכניתו של בלאסתוקנה במהירות, כשהיא מסתמכת על מים מאקוויפר ניר עם – גברעם, על צינורות ששימשו לכיבוי אש בלונדון בזמן הבליץ ובמידה רבה על כך שזהו "צינור ציוני". קו המים נפרש במהירות רבה, כאשר לאורך כל נחתמים הסכמים עם שבטים בדואים, הזוכים בברז מים משלהם, תמורת ההסכמה להעביר את הצינור בשטחם. האישור הבריטי להניח את קווי הצינורות הגיע כאשר העבודה כבר הייתה בעיצומה. הנחת הצינור היה מפעל משולב של מקורות, הקרן הקיימת, סולל בונה וחברת חשמל. על המפעל כולו ניצח פנחס ספיר במרץ רב ובצעקות "בריאות". בקיץ 1947 כבר קיבלו יישובי הנגב את המים מהצינור החדש. פרשה מרתקת במיוחד היא שמירה על צינור המים בזמן המלחמה, שפרצה מספר חודשים לאחר הנחתו. בחלק הראשון של המלחמה, עד מאי 1948, הבריטים היו עדיין בארץ וכל פעולה עצמאית יהודית בכיוונים צבאיים הייתה אסורה באופן רשמי. לכן הופקדה שמירת הצינור בידי יחידות קטנות שנעו רגלית או בטנדר לאורכו. יחידות אלו שיכלו לשאת רק מעט מאוד נשק, וגם הוא מוסתר, הותקפו לא אחת. השמירה על הצינור גבתה קורבנות בנפש, אך חשיבותו בזמן המלחמה אינה הוטלה בספק. אפשר לומר כי "האינסטלטור" בהחלט "עשה את ההיסטוריה" במקרה הזה!
המוזיאון ומרכז המבקרים בנויים בתוך בריכת מים עגולה, שהכניסה אליו היא דרך צינור מים ענק .המוזיאון מספר וממחיש את סיפור המים לנגב ואת סיפור ההתיישבות בנגב והביקור בו מרתק ומתאים למבוגרים ולילדים כאחד.
נמשיך בסיורנו, נצא משער המוזיאון ונמשיך בנסיעה מערבה (ימינה) , בקצה הכביש סיבוב חד שמאלה, מימיננו על גבעה נישאה נמצא מאגר קצה של מי השפד"ן. השפד"ן הנו מפעל לניקוז וטיהור השפכים בגוש דן. המים מטוהרים ומוחדרים לאדמה בחולות ראשל"צ, שם החול משמש כמסנן. המים המטוהרים מוזרמים למאגרים ומשמשים לחקלאות או להשבה לנחלים בטבע). מומלץ לרדת מהרכב ולהתרשם מגודלו של המאגר, מהתצפית המרשימה, שהוכשרה ע"י חברת מקורות, ומעופות המים הנמצאים בסביבה.
מכאן נמשיך בנסיעה לכיוון דרום, בפניה הראשונה נפנה ימינה, ע"פ השילוט למצפור אסף סיבוני, ונכנס בשער הבקר לדרך עפר. בדרך זו ניסע עד לשער הכניסה הקטן של המצפור. המצפור שוכן בצידו השני של מאגר ניר עם, והוקם לזכרו של אסף, בן ניר עם שנפל עם חבריו באסון המסוקים. במצפור הקטן לזכרו של הבחור שאהב את הטבע ואת האזור נמצא תצפית נוף מרהיבה על דרום מישור החוף וצפון רצועת עזה, תצפית אשר תחשוף בפנינו את הבעיה הגיאופוליטית בייננו לבין הפלשתינאים. במקום פעמון רוח ענק – המורכב ממספר פעמונים, כמספר שנות חיו של אסף. פעמוני הרוח ינעימו את הביקור ויזכירו את הבחור המקסים שהיה.
נחזור אל הרכב ואל כביש השרות הסלול להמשך נסיעה קצרה , מייד לאחר תחנת השאיבה של מקורות נפנה ימינה על הכביש ונגיע אל נקודת תצפית נוספת, מצפור נביה מרעי. זוהי גבעת נזמית שעליה הונצח זכרו של אל"מ נביה מרעי בן העדה הדרוזית מהכפר חורפיש .
אל"מ נביה מרעי נפל ביום ה 27 לספטמבר 1996 בקרב על מוצב טרמית בגזרה הדרומית של רצועת עזה .הוא נהרג מירי צלף בעקבות אירועי פתיחת מנהרת הכותל. הקק"ל הכשירה במקום גן זיכרון יפה וצנוע ובו ניטע מחדש עץ הזית שהיה בחצר ביתם של משפחת מרעי – העץ ניטע בחורפיש עם היוולדו של נביה והועתק לגבעת נזמית לאחר מותו .
נחזור אל הכביש ונמשיך בנסיעה איטית דרומה, בקצה הכביש מצויה חורשה על שם אהרלה צוקרמן, ובה חניון דרכים יפה ונעים המתאים להפסקה קלה (שירותים, ברז מים, משחקים ושולחנות פיקניק) .
בצמוד לחניון הוכשר אתר הנצחה של חטיבת הצנחנים – להנצחת פעולות חטיבת הצנחנים (יחידת 101 וגדוד 890 שהיוו אז יחד את כוחות החטיבה) בזמן פעולות התגמול, בשנים 1953-1956. באנדרטה, שהיא מהמפוארות בארץ, ישנן אבני זכרון והקלטות שמע דיגיטליות המספרות את סיפור המבצעים המהוללים של היחידה בפירוט. האנדרטה בנויה בצורת חץ המכוון לעבר העיר עזה ונשקפת ממנה תצפית על צפון ומרכז רצועת עזה ועל חלק מיישובי עוטף עזה. האנדרטה נקראת על שם מבצע "חץ שחור" – המבצע הראשון הגדול יחידת 101, אשר במסגרתו נכבש בסיס מצרי בפאתי עזה, פוצצה תחנת הרכבת של עזה ואיתה גם מכון המים של העיר.
את טיולינו נסיים בבית "שביתת הנשק", הסמוך לאנדרטה, מקום בו נפגשו משלחות של צה"ל ושל הצבא המצרי לקביעת הסדרי שביתת הנשק, לאחר מלחמת ששת הימים .
הכניסה לאתר בתיאום מוקדם וכרוכה בתשלום
