פארק אופקים
פארק אופקים: מצומת גילת, הנמצא בכביש באר שבע-נתיבות (כביש מס' 25), נוסעים מערבה כ-4 ק"מ עד לכניסה לעיר אופקים.
נוסעים דרומה לאורך הרחוב הראשי (רחוב הרצל) ופונים שמאלה ברחוב החיד"א, המוביל היישר לשער הפארק.
בכניסה לפארק מקדמת כיכר ספרא, עם פסל הפרח הצבעוני, את פני הבאים.
בארצנו קשה מאוד לראות מישורים ושדות המשתרעים מאופק לאופק, בלי שאיזה הר או עיר "יפריעו" את מנוחתו של הנוף. נופים כאלה אפשר לראות כמעט באופן בלעדי בנגב המערבי. בחרנו לטייל בנוף כזה, במקום שערוץ נחל אופקים חורץ את המישורים בדרכו לנחל גרר.
קשה להאמין איך באזור השחון, שבו העזה ישראל להקים עיר רק ב-1955, התקיימו בתקופה הביזנטית עשרות יישובים משגשגים.
אבל אם מתבוננים בנוף בתשומת לב, מגלים שבערוץ נחל אופקים מפכים מים, ושאם קק"ל רוצים – אין זו אגדה, ואפשר אפילו לנטוע פה יער קטן ולהקים פארק. עובדה.
תורת היערנות הקלאסית שוללת נטיעת יערות באזור שכמות המשקעים בו קטנה מ-300 מ"מ גשם בשנה. בכל זאת, ב-1978 החלה קק"ל לנטוע כאן יער ויצרה פארק המשתרע על כ-500 דונם. בפארק נטועים בעיקר עצי אורן ירושלים, ברוש מצוי, אשל הפרקים ומיני איקליפטוס.
דרך הכניסה לפארק מעוטרת בשדרה של עצי זית. הדרך מגיעה למדשאה ולחניון המרכזי של הפארק, המשתרע משני צדי הדרך. במדשאה בולט פסל בדמות נשר גדול, מעשה ידיהם של האמנים רוסלן סרגיב ואיגור סרני.
הפסל מעניין את הילדים בעיקר משום שמצוואר הנשר יורדות ארצה שתי מגלשות.
האתרים המרכזיים ביער הם מצודת פטיש ומערת ג'ריר.
דרך עפר, שאורכה כחצי קילומטר, יוצאת ממרכז הפארק מערבה, לעבר נחל אופקים, ומביאה את המטיילים אל פתחה של המערה. שיחי מלוח קיפח, הצומחים ליד המערה, הם שריד לניסיונות חקלאיים שנעשו כאן. משרד החקלאות שתל שיחי מלוח כדי להגדיל את כמות המרעה באזור.
סמוך למערה נמצאים פתחיהם הסתומים של כמה בורות מים מהתקופה הביזנטית (מאות 7-4 לספירה). נראה כי גם המערה נוצרה באותה תקופה, ושימשה מחצבה לתושבי המקום. המערה חצובה בבטן הגבעה כ-40 מ' וגובהה כ-6 מ'.
החוצבים הותירו בה חמישה עמודי סלע גדולים, שתומכים בתקרה לבל תתמוטט.מערת אל ג'ריר נכנסה להיסטוריה בשלהי התקופה העות'מאנית. כאן ישב הכוח הטורקי עד שהושלמה בניית מבצר פטיש.
בגבעה הקטנה שמעל למערה מתנוסס מבצר פטיש (קלעת פוטיס), מבנה אבן ארוך, עשוי ארבעה קמרונות. השלטונות העות'מאניים בנו את המבצר ב-1894, כדי להשליט סדר בנגב הצפוני. באותם ימים התנהלו סכסוכי דמים בין השבטים הבדווים א-תראבין וא-תיאהא.
במבצר ישב בעונות החורף כוח בן 20 חיילים, ואילו בקיץ הסתפקו כאן בכוח של 10 חיילים בלבד.
שערי המצודה נעולים כיום, אך מהגבעה אפשר להשקיף על המישורים של הנגב המערבי, המשתרעים מאופק אל אופק. למרגלותינו עובר נחל אופקים. מעבר לו, מעט מדרום, מתנשא תל מנוח. לפניו יש חוות כלים חקלאיים, שתשמש לנו נקודת ציון לגיחה מס' 2.
ליד מבצר פטיש ביצעו הבריטים במלחמת העולם הראשונה (1917) תרגיל "עוקץ" לצבא העות'מאני, שזכה לכינוי "תרגיל התרמיל". זה קרה לאחר שהבריטים נכשלו פעמיים בכיבוש עזה. איש המודיעין הבריטי, הקולונל ריצ'רד מיינרצהאגן, רכב לעבר מבצר פטיש, שהיה אז בשליטת הטורקים.
החיילים הטורקים ירו בו והקולונל הסתלק כשהוא משמיט, כאילו מבלי משים, תיק מסמכים ובו מידע כוזב על התוכניות הבריטיות. במסמכים הכוזבים נאמר שהבריטים מתכננים התקפה נוספת על עזה, כשלמעשה הם תכננו לכבוש תחילה את באר שבע. האם קנו הטורקים את התרגיל? אולי. מכל מקום, הבריטים אכן תקפו במפתיע את באר שבע וכבשוה, פעולה שהובילה לנפילתה של עזה.
מיינרצהאגן פרסם את מעלליו בספר "פרקי יומן מזרח-תיכוני 1917-1956", שראה אור בתרגום עברי (הוצאת שקמונה, 1973).בתום הביקור אפשר לשוב ולבלות בפארק, או לצאת לסיור רגלי קצר בחורבת פטיש.
קרדיט צילום: יעקב שקולניק
